התחומים בהם אני מטפלת

חשוב להבחין בין הפרעות אכילה (Eating Disorders) לבין הפרעות באכילה (Disordered Eating). קיימים מספר סוגים של הפרעות אכילה. הנפוצות שבהן: אנורקסיה נרווזה, בולמיה נרווזה, הפרעת אכילת יתר התקפית (BED) והפרעת אכילה הימנעותית רסטרקטיבית. ניתן למצוא מידע נוסף באתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה http://www.iaed.org.il/

זיהוי מוקדם הוא קריטי למניעת התפתחות של הפרעות אכילה, אך בממוצע הגעה לטיפול מתרחשת  בקרב בנות רק כ-4 שנים לאחר תחילת הפרעת האכילה ואצל בנים מאוחר יותר.

הפרעות באכילה אינן כלולות בספר האבחנות הפסיכיאטריות, אך עלולות להוות גורם סיכון להתפתחות מלאה של המחלה וכשלעצמן, בעלות השלכות רגשיות וגופניות קשות. הן תוצאה התנהגותית של דימוי גוף שלילי וכוללות התנהגויות, מחשבות ורגשות לא תקינים ביחס לאוכל, אכילה ומשקל, כגון: צום, צמצום אכילה, דילוג על ארוחות, התקפי אכילה, הקאות יזומות, שימוש לרעה בכדורי הרזיה, משלשלים, משתנים.

איך מטפלים? בחירת סוג הטיפול הרגשי בהפרעות אכילה תלויה במאפייני הבעיה וחומרתה. ניתן לקבל ייעוץ והכוונה בפגישת הערכה ראשונית.

השמנת ילדים היא בעיה בריאותית, אשר מקורה לעיתים רגשי ויש לה השלכות רגשיות על הילדים, ההורים ושאר בני המשפחה. במשך שנים רבות אני עובדת עם ילדים הסובלים מהשמנה והוריהם, במטרה למצוא את הדרך הנכונה לטפל בבעיה מורכבת ורגישה זו. המחקר מראה כי ילדים בעלי עודף משקל סובלים מערך עצמי נמוך, דימוי גוף שלילי ובעיות רגשיות, יותר מאשר ילדים במשקל תקין. ילדים הסובלים מהשמנה, הם קורבן ללעג והצקות בחברה ולעיתים במשפחה. נושא ההשמנה והאכילה עלול לעורר קונפליקטים בין הורים לילדים, להפוך את האכילה לזירת מאבק ולהעכיר את האווירה במשפחה. כמו כן השמנה מהווה גורם סיכון להתפתחות הפרעת אכילה. הגישה לטיפול  בהשמנת ילדים בה אני מאמינה, היא של הכוונה, תמיכה וסיוע ולא של יצירת חסך או מניעה של מזון, ללא שליטת יתר של ההורים באכילה של הילדים ומבלי לשים את המשקל במוקד. הדרכת ההורים נועדה לתמוך בתהליך של אימוץ אורח חיים משפחתי בריא שיביא לירידה הנחוצה במשקל, תוך למידת שפה ותקשורת מועילה להתמודדות עם בעיית ההשמנה. פנו אלי לייעוץ, טיפול והדרכה.

יותר ויותר אנשים, ובעיקר נשים, מאובחנות כסובלות מתסמונות כאב כרוני, כגון פיברומיאלגיה. פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית הפוגעת בעיקר בנשים ומאופיינת בכאבים מפושטים, תשישות, פגיעה בריכוז, הפרעות שינה, נוקשות שרירים, כאבי ראש ובעיות במערכת העיכול. התסמונת פוגעת קשות בתפקוד ובאיכות החיים ומלווה בתסמינים נפשיים. התסמונת קשה לאבחון והגדרתה אינה ברורה. בנוסף לכך, חווית הקושי של הסובלות מהמחלה נובעת מחוסר הכרה של החברה והמערכת הרפואית בתסמונת, ייחוס הסימפטומים להפרעה נפשית, וחוסר נראות חיצונית של התסמונת, הגורמים לחוסר אמון של הסביבה בדיווח הנשים על הסבל שלהן. נשים רבות מייחסות את התפרצות התסמונת לטראומות ילדות, לחץ נפשי ומאפייני אישיות כמו נתינה לאחרים ללא גבול, וחוסר הקשבה לצרכים אישיים לאורך שנים, שגרמו לקריסה גופנית. במקרים רבים יש הימנעות מפנייה לטיפול נפשי בשל הפחד מסטיגמה וחשש שפניה לטיפול  פירושה חוסר הכרה בכך שמדובר בתסמונת גופנית.

בטיפול הרגשי ניתן תיקוף לחווית הסבל, יש התמודדות עם הסימפטומים הגופניים והשלכותיהם הנפשיות, נעשית עבודה על קבלת המצב ומציאת דרכים לחיות עם הסימפטומים, פיתוח יכולת הקשבה לגבולות הגוף והיכולת, מציאת משמעות בחיים גם במצב של חולי ומוגבלות כרונית

לאנשים המעוניינים לעשות שינוי באורח החיים, אני מציעה טיפול יחודי בגישה כוללנית, רב מימדית המתייחסת לשינוי במובן עמוק, במטרה להשיג שינוי אמיתי שיישמר לאורך זמן. הטיפול מתייחס להיבט הנפשי-רגשי, חשיבתי והתנהגותי. התהליך הטיפולי כולל חקירה משותפת של העולם הפנימי והרגשי, במטרה לגלות את הקשר בינו לבין מה שמבטא הגוף. במקרים רבים, הנפש היא שמעכבת התקדמות ושינוי ומצוקות נפשיות מתבטאות בסימפטומים גופניים. בטיפול הרגשי נעשה ניסיון לפתוח ערוץ המחבר בין העולם הרגשי לגופני. התהליך הטיפולי עוסק גם בהעלאת מוטיבציה לתזונה נכונה ולפעילות גופנית, הבנת הגורמים הנפשיים לאכילה לא מווסתת ולא מאוזנת והגברת השליטה באכילה.

 במהלך חיינו אנו חווים אובדנים מסוגים שונים, חלקם נורמטיביים וצפויים וחלקם לא צפויים וטראומתיים. אובדן של אדם קרוב הינו אירוע המצריך משאבי התמודדות גדולים והסתגלות למצב חדש. תגובת אדם לאובדן תלויה בגורמים רבים, ביניהם טיב ועוצמת הקשר עם האדם שנפטר והמשמעות שהיתה לו עבור האדם האבל, המצב הנפשי של האדם האבל טרם האובדן, טראומות קודמות, נטייה לדיכאון, תלות באדם שנפטר או אידיאליזציה שלו. אנשים מגיבים בצורות שונות לאובדן ומדווחים על תחושות של אובדן משמעות בחיים, חוסר שליטה, עצב, כעס, פחד וחרדה.

תהליך אבל מאופיין בתקופות התקדמות ונסיגה לסירוגין, כאשר בתקופות הנסיגה קיימת החמרה ביכולת להתמודד והכאב לעיתים מתעצם ומציף, עד כדי פגיעה בתפקוד ואף דיכאון. בניגוד למה שלעיתים חושבים, בתהליך האבל אין בהכרח שיפור תמידי ורציף עם חלוף הזמן אלא מדובר בתקופות שבהן יש שיפור בהרגשה ובתפקוד ותקופות בהן יש התמקדות ועיסוק מוגבר באבל. בתהליך האבל, אין ציפייה כי הכאב יפסק והמת יישכח, אלא שהאדם יגיע למצב בו הוא מסוגל לחיות עם הכאב הכרוך באובדן וישלים עם המציאות החדשה. התהליך הנפשי של האבל והכאב המתלווה לו הינם הכרחיים על מנת לצאת מהמשבר. התעלמות וניסיון להמשיך הלאה ללא עיבוד וללא התייחסות לרגשות העולים כתוצאה מהאובדן, עלולה להחמיר את המצב הנפשי ולפגוע באיכות החיים. אם אתה חש הצפה של רגשות קשים עד כדי פגיעה משמעותית במצב הרוח ובתפקוד, אל  תשאר לבד, פנה לטיפול נפשי.

אבל מורכב:

ההגדרה של "אבל מורכב"  (Persistent Complex Bereavement Disorder)  אותו חווים חלק מן האנשים שאיבדו אדם קרוב, מתייחסת לסיבוכים בתהליך האבל, כאשר תחושות של דיכאון, חרדה, אשמה וכעס, אינן פוחתות עם הזמן. יש קושי לשוב לשיגרה של תפקוד וקיום מערכות יחסים, האדם האבל שקוע במחשבות בלתי פוסקות, חזרתיות וחודרניות על הנפטר. קיים קושי להכיר בסופיות של האובדן, יש תחושות אשם וכעס על כך שהמוות לא נמנע, ועל כך שהאדם האבל חי בעוד הנפטר איננו. עוצמת הרגשות אינה פוחתת לפחות שנה לאחר האובדן, והחיים לא ניבנים מחדש.

תסמיני אבל מורכב דומים לתסמיני דיכאון קליני: מצב רוח רע ומתמשך, אבדן הנאה, התבודדות, קושי ביצירת קשרים חברתיים חדשים, חוסר עניין ופגיעה בתפקוד יומיומי תקין. האדם האבל חש חוסר אמונה ביכולתו להתמודד עם האבל.

קשה לאבחן במדויק מתי אבל הופך ל"אבל מורכב", שהרי לכל אדם דרך משלו להתאבל. יש חשיבות רבה לפניה לטיפול נפשי על מנת לאבחן את תגובת האבל ולעזור לאדם למצוא דרכי התמודדות טובות ומועילות יותר שיאפשרו לו איכות חיים ותפקוד.

בטיפול פסיכולוגי באנשים החווים אובדן, נעשה ניסיון  להבין את משמעות האובדן,  לעורר מחדש את הרצון והכוח להמשיך לחיות גם לאחר האובדן, למצוא משמעות בחיים לאחר האובדן,  למצוא דרך לשמור מקום בנפש לאדם שאיננו עוד, לרגשות כלפיו ויחד עם זאת להמשיך לחיות חיים מספקים.