אובדן ואבל

מי אמר שזה לא סוף העולם? התמודדות עם אובדן ואבל בטיפול נפשי

מוות של אדם קרוב מרגיש כמו סוף העולם. במובנים רבים הוא אכן סוף העולם כפי שהכרת אותו. בתהליך האבלות, הסביבה - שכוונותיה טובות אך היישום שלהן בעייתי - מאיצה באדם האבל להמשיך הלאה בחיים ולהתקדם. הניסיון להאיץ במתאבל נחווה לרוב כבלתי נסבל ורק מעצים את המצוקה.

הסובבים מפצירים באדם האבל לצאת, לחייך ולא להתמסר לכאב אף שלפעמים ההתמסרות משולה להתחברות לאהוב שאיננו. לעיתים קרובות אף יפצירו במתאבל לחיות חיים מלאים "כי זה מה שהוא/היא (הנפטר) היה רוצה" – אך לא די ברצון: הבור בבטן והדמעות בארובות העיניים לא מרפים, התחושה שהנשימה נעתקה והזמן הפרטי עצר מלכת בעוד שהעולם כמנהגו נוהג.

בטיפול אני מציעה מרחב מכיל, מקבל ולא שיפוטי שבו אפשר לבטא כל סוג של רגש כפי שהוא נחווה. זאת מבלי לפחד שלא יבינו, יכעסו, ינסו לזרז את תהליך האבל ויצפו לחזרה לשגרה. למטופליי אני מסבירה שאני איתם במקום הקשה הזה, ומדוע אנשים רבים כל כך אינם מסוגלים להכיל ולהיות במרחב העצוב הזה.
מתוך ניסיון רב בתהליך הליווי הזה, שקרוב לליבי, אני ערוכה להתמודדות עם עליות ומורדות, שכן הנפילות הן חלק בלתי נפרד מהדרך. אני מבינה היטב מדוע אובדן אדם קרוב גורם לטלטלה רגשית עוצמתית. כזו שמביאה איתה מגוון גדול של רגשות - צער ועצב עמוק, אובדן שליטה, אשמה, בדידות, בלבול, ריקנות, חוסר משמעות, כעס וחרדה.

לא שוכחים – כן ממשיכים

לא צריך ואי אפשר לשכוח את מי שאיבדת אך לצד זאת, בעת הנכונה, ניתן לחזור לקחת חלק פעיל בחיים, תוך מציאת משמעות חדשה. הטיפול מאפשר חשיבה משותפת איזו משמעות אפשר לצקת לחיים שלאחר האובדן ואיך לשקם ולבנות חיים חדשים. עולם חדש במקום זה שהתנפץ.

פרופ' שמשון רובין מדגים במודל הדו-מסלולי שפיתח כי אבל הוא תהליך ממושך, המאופיין בעליות ומורדות ובתקופות של התקדמות ונסיגה לסירוגין. על אף ציפיות הסביבה זהו לא מסלול חד כיווני. בתקופות הנסיגה קיימת החמרה ביכולת להתמודד והכאב לעיתים מתעצם ומציף, עד כדי פגיעה בתפקוד ודיכאון. בניגוד לדעה הרווחת בתהליך האבל אין בהכרח שיפור תמידי ורציף. בפועל מדובר בתקופות שבהן יש שיפור בהרגשה ובתפקוד ותקופות בהן יש התמקדות ועיסוק מוגבר באבל.

במשך השנים הרבות שבהן אני מטפלת באובדן ואבל אני נוכחת שוב ושוב כי התהליך הנפשי של עיבוד האבל והכאב המתלווה אליו, הכרחיים על מנת לצאת מהמשבר. התעלמות וניסיון להמשיך הלאה ללא עיבוד רגשי, עלולה להחמיר את המצב הנפשי.

מהו אבל מורכב? האם אני סובל/ת מההפרעה?

הפרעת אבל מורכב (Persistent Complex bereavement Disorder) היא הפרעה שבמסגרתה חווים חלק מהאנשים שאיבדו אדם קרוב תחושת דוגמת אשמה, דיכאון, חרדה וכעס שאינן פוחתות עם הזמן. היא מתבטאת בפגיעה בתפקוד היום יומי ובמערכות יחסים, תוך שהאדם האבל שקוע במחשבות בלתי פוסקות, חזרתיות וחודרניות על הנפטר.

האבל מסרב להכיר בסופיות של האובדן, חש אשם וכעס על כך שהמוות לא נמנע, ועל כך שהוא עצמו חי בעוד שהנפטר איננו. מדובר במצב שבו עוצמת הרגשות אינה פוחתת לפחות שנה לאחר האובדן והחיים לא נבנים מחדש בשום מישור.

תסמיני אבל מורכב דומים לתסמיני דיכאון קליני והם כוללים מצב רוח רע ומתמשך, אבדן הנאה, התבודדות, קושי ביצירת קשרים חברתיים חדשים וכאמור חוסר עניין ופגיעה בתפקוד יומיומי תקין. האדם האבל חש חוסר אמונה ביכולתו להתמודד עם האבל. יש חשיבות רבה לפניה לטיפול נפשי על מנת לאבחן את תגובת האבל ולעזור לאדם למצוא דרכי התמודדות טובות ומועילות יותר שיאפשרו לו איכות חיים ותפקוד.

יש הסבורים כי הרגשות הקשים שלא מרפים משך תקופה ארוכה מעידים כי כך ייראו החיים מעתה ואילך. מדובר במחשבה קשה מנשוא, אך גם באבל מורכב ניתן וחשוב לטפל באמצעות טיפול פסיכותרפי. עקב בצד אגודל נלמד כיצד להתמודד עמו, לאסוף את הרסיסים גם אם "נחתכים" ולהרכיב עולם חדש בו חיוך והנאה אינם זרים.